החלטה בתיק עמ"מ ת' 1499/13

המשיב (המערער בעמ"מ 1546/13, להלן: המשיב), נעצר במעצר מנהלי בתאריך 27.4.13  "בגין היותו פעיל חמאס המסכן את ביטחון האזור". צו זה נקבע מלכתחילה עד ליום 24.10.13.

ביהמ"ש קמא שנדרש לאשר את הצו, עיין במידע המודיעיני והגיע למסקנה כי עיקר המידע עוסק בעניינים כספיים. על רקע זה ולאור החלטת ביהמ"ש הגבוה לצדק בעניין חלאחלה (בג"ץ 3267/12 חלאחלה נ' המפקד הצבאי), יש מקום לקיצור תקופת המעצר. לאור זאת, אישר ביהמ"ש את הצו תוך קיצורו באופן זה שיפוג ביום 29.7.13.

שני הצדדים לא השלימו עם החלטה זו. התביעה הצבאית סבורה כי שגה ביהמ"ש קמא כשקיצר את הצו. לטעמה, המשיב עסק בפעילות ביטחונית אשר חורגת מתחום הכספים. עוד טענה התביעה כי גם אם אכן היה מדובר רק בהכנסת כספים, הרי שביהמ"ש העליון לא נטע מסמרות בקביעותיו באשר לתקופה המרבית למעצר, במיוחד כאשר מדובר בפעילות "מעורבת".

מנגד, טען הסנגור כי ביהמ"ש בחן את כל החומר ואיזן באופן ראוי בין האינטרסים כשקיצר את המעצר. עם זאת, לדעת הסנגור היה מקום שביהמ"ש יקבע כי קיצור זה נעשה לא רק לבחינה מחודשת של העניין במועד מוקדם יותר, אלא כהוראה מחייבת המונעת את הארכת המעצר.

בחנתי בעיון את המידע המודיעיני שעמד בבסיס החלטת המפקד הצבאי. בשונה מקריאתו של ביהמ"ש קמא, את החומר, בעיניי פעילותו של המשיב חורגת באופן ברור מעיסוק מצומצם בכספי טרור. המשיב מצוי בקשרים הדוקים עם פעילי חמאס רבים והוא פועל פעילות ארגונית של ממש, חלקה הקשורה לפעילות צבאית. לאור זאת, גם אם בשורה של מקרים פעילות המשיב קשורה לכספי טרור, הרי שרחוקה היא להצטמצם בכך.

אשר על כן, נשאלת השאלה עד כמה חלה בענייננו הלכת חלאחלה הנ"ל, בה קבע ביהמ"ש העליון:

"לטעמנו כשהחשד העיקרי הוא נושא כספים, יש לשקול ככלל כי המעצר יהיה לתקופות קצרות משישה חודשים, כגון שלושה או ארבעה... בשביל לאפשר ביקורת שיפוטית תכופה יותר."

בעיניי, הלכה זו חלה כאשר הפעילות המיוחסת לעצור מצטמצמת לנושא כספים, גם אם ברמה הארגונית, או כאשר רכיב זה דומיננטי מאוד.

במקרים אחרים, בהם עיקר הפעילות חורג מתחום הכספים, או כאשר מדובר בפעילות מעורבת הכוללת אף היבטים צבאיים, כגון מימון ישיר של פעילות צבאית, אין מקום להגבלה מלכתחילה של שיקול דעת המפקד הצבאי באשר לאורך הצו. באותם מקרים, יתכנו מצבים בהם עוצמת הסיכון תחייב מעצר למשך שישה חודשים, זאת במיוחד בתקופה הראשונה למעצר.

זאת ועוד, המציאות לימדה אותנו כי העיסוק בכספי טרור יכול להיעשות באופנים שונים מאוד, המגלמים טווח רחב של מסוכנות. הרי כבר קבענו כי אינו דומה מי אשר מקבל לידיו כספים מארגון טרור כ"פיצוי" או "תגמול" על מעצרו, זאת לשימושו האישי, למי אשר מקבל ומחלק כספים במסגרת ארגונים הומניטאריים שנועדו לחזק את אחיזת הארגון באוכלוסייה, ואף למי שמהווה צינור למימון נרחב של פעילות המסכנת באופן ישיר את ביטחון האזור ותושביו.

אמור מעתה כי לאור היקף ההתנהגויות היכולות להיות מוגדרות כעיסוק בכספי טרור, החלטת המפקד הצבאי ובעקבותיו ביהמ"ש בנוגע לאורך המעצר המנהלי נדרשת להתקבל תוך שקילת והערכת הסיכון הביטחוני אל מול הפגיעה בזכויות הפרט והצורך להבטיח ביקורת שיפוטית הדוקה באותם מקרים בהם אין בהערכת המסוכנות לחייב מעצר לתקופה המקסימאלית לצו מעצר מנהלי.

כך בענייננו. ניתן לאפיין את פעילותו של המשיב גם בענייני כספים כקשורה באופן ישיר לפעילות בעלת היבטים צבאיים ופוטנציאל לסיכון מהותי של ביטחון האזור. מסקנה זו עולה מפעילותו של המערער טרם מעצרו, ואף מחוזקת לנוכח עברו הביטחוני.

בנסיבות אלה, חורג הסיכון מההלכה שנקבעה בעניין חלאחלה הנ"ל.

בהתאם, השתכנעתי כי הסיכון הביטחוני הטמון במעשיו של המשיב הצדיק את מעצרו המנהלי למשך התקופה שנקבעה בצו, היינו חצי שנה בקיזוז ארבעה ימים, במיוחד כאשר עסקינן במעצר ראשון.

לנוכח האמור, מתקבל ערעור התביעה באופן זה שצו המעצר המנהלי מאושר כלשונו. ערעור הסנגוריה נדחה.

ניתנה היום, 27 במאי  2013,  י"ז בסיוון התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: